החלטה בתיק ע"מ 3271/09

העורר נעצר עד תום ההליכים ביולי 2009 בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו וייחס לו עבירות של פעילות נגד הסדר הציבורי, הסתה, שידול ליידוי אבנים והפרת הוראה בדבר סגירת שטח (ע"מ 2671/09). בקשה לעיון חוזר שנדונה כחודשיים לאחר מעצרו נדחתה על ידי בית משפט קמא ומכאן הערר שלפניי.

טענות ההגנה מופנות כלפי קביעת בית משפט קמא כי לא קמה במקרה זה עילה לעיון חוזר המצדיקה את שחרורו של העורר. לטענת ההגנה, קיימות במקרה זה נסיבות המצדיקות את העיון החוזר בהחלטת המעצר שתמציתן הינה עובדת תיקון כתב האישום נגד העורר לקולא, שחרור ממעצר של שותפיו לעבירות, גילוי נסיבות חדשות ביחס לראיות התביעה וחלוף הזמן כנסיבה עצמאית המצדיקה את השחרור.

התביעה הצבאית טענה מנגד כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. התביעה ציינה כי אמנם כתב האישום תוקן, אך השינוי לא התבטא בעובדות כתב האישום אלא באישומים בלבד. בנוסף נטען כי עניינם של השותפים אינו דומה לעניינו של העורר, שהמעשים המיוחסים לו חמורים יותר, וכי לא חל כרסום בראיות התביעה ביחס לעורר, להבדיל מביחס לאחרים. כמו כן, אין הצדקה להורות על שחרור בשל חלוף הזמן כאשר חלק מהדחיות של המועדים שנקבעו על ידי בית משפט קמא היו לבקשת ההגנה.

נדון להלן בעילות לעיון חוזר עליהן מבקשת ההגנה להסתמך.

תיקון כתב האישום  

בחנתי את כתב האישום נגד העורר שתוקן ביום 10.8.09. אמנם, לכאורה הופחת אישום אחד, אך בחינה מדוקדקת מגלה כי נעשה איחוד של פרטי אישום בלבד ללא שינוי מהותי בעובדות. למעשה, פרט האישום של הסתה אוחד עם פרט האישום של שידול ליידוי אבנים תחת אישום אחד כולל של הסתה.

אינני סבור כי בשינוי זה יש משום יצירת שינוי נסיבות לקולא. שאלת המעצר צריכה להיגזר בעיקר מהמעשים ומהעובדות ולא נובעת אך מהחומרה היחסית של סעיף האישום שבחרה התביעה לייחס. יתר על כן, סעיף אישום של הסתה, הוא כשלעצמו אינו סעיף בעל חומרה "קלה" אלא מדובר בסעיף אישום חמור.

לפיכך, מאחר ואין שינוי לקולא בעובדות המתוארות בכתב האישום, אין בתיקונו כדי להוות עילה המצדיקה קבלת הבקשה לעיון החוזר.

שחרור השותפים

ההגנה הפנתה לעניינם של שניים: מחמד חטיב ומחמד אבו רחמה. בחנתי את עניינם של השותפים ואין הם דומים לעניינו של העורר.

מחמד חטיב שוחרר הן עקב קשיים ראייתיים שנגעו לזיהויו על ידי המפליל המרכזי נגדו, והן מהטעם שכתב האישום נגדו חמור פחות כיוון שבניגוד לעורר, לא הייתה הפללה ישירה נגדו כי שידל אחרים ליידות אבנים או כי פעל באלימות בעצמו.

גם עניינו של מחמד אבו רחמה שונה משל העורר כיון שזה שוחרר עוד בטרם הוגש כתב אישום וכשהחשד נגדו היה מינורי הרבה יותר והתייחס אך לעצם חברותו בועדה נגד הגדר שהסיתה אחרים ולא כי פעל בעצמו לשידול אחרים לאלימות או נקט באלימות בעצמו כעורר שלפניי.

לפיכך, אין בשחרורם של שניים אלה כדי להוות עילה לשחרורו של העורר כיום.

כרסום בראיות התביעה

ההגנה טענה כי אחת העדויות עליהם נסמך כתב האישום נגד העורר הוכחה כבעייתית ביותר שכן אותו מפליל, חליל יאסין, התייחס לאדם אחר כמי שזרק אבנים במועד מסויים, בעוד אשר הוכח כי אותו אדם היה מחוץ לאזור באותה תקופה.

גם בטענה זו אין כדי לסייע להגנה. המדובר בעדות אחת כללית, שנפגמה ביחס לאדם אחר. במקרה של העורר קיימות ראיות נוספות, כעדותו של חמודה יאסין המפליל את העורר כמי שהסית אותו ואת חבריו לידות אבנים ולפעול באלימות, ובנוסף ישנו צילום וידאו המראה את התנהלותו ואת התנהגותו האלימה של העורר במהלך אחת ההפגנות. ראיות אלה לא נפגמו כלל ולא נגרע משקלן כהוא זה.

לפיכך, גם אם לעדות אחת, שהינה כללית ביותר, יש להתייחס בהסתייגות מה, אין בכך כדי לגרוע מהעדויות האחרות הנוספות ובכלל זה צילום הוידאו המראה באופן ברור ואובייקטיבי את התנהגותו האלימה של העורר.

חלוף הזמן

ההגנה טענה כי מעצרו של העורר הינו ארוך, משפטו אינו עתיד להסתיים בקרוב ועל כן העורר עתיד לשהות במעצר תקופה העולה על העונש לו הוא צפוי אם יורשע.